תרבות עכשיו - זירת המידע העדכנית ביותר של התרבות בישראל סוקרת את אחורי הקלעים ומציעה הצצה מסקרנת אל פרויקטים ומיזמים חדשים בארץ בעולם. זהו כלי אינטראקטיבי ראשון מסוגו בישראל , המאפשר לכל יוצר ומנהל תרבות ליצור קשרים ולהחליף מידע כאן ועכשיו !

זירת התרבות של מועצת הפיס

בימות פיס לתרבות

מועצת הפיס לתרבות ולאמנות מקיימת זו השנה הרביעית את פרויקט "בימות פיס" שמטרתו להביא מופעי תרבות לקהלים גדולים באזורי הפריפריה במחיר סמלי.

השנה כולל הפרויקט 7 מופעי מוסיקה ומחול בהם נוטלים חלק- התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת האנדלוסית, להקת בת שבע ולהקת המחול הקיבוצית. מופע הפתיחה החגיגי התקיים בכפר סבא במוצ"ש 9.7.05 בנוכחות כ- 12000 איש בו ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של מנדי רודן בתוכניתה קלאסיקל מיצירות בטהובן ,ורדי,היידן וואלסים של שטראוס. המופע נערך בשיתוף פעולה של עיריות כפר סבא וטירה. להקת המחול הקיבוצית הציגה את יצירתו החדשה של רמי באר "וכשהגיעה השמש" באמפי צמח על שפת הכנרת במוצ"ש 23.7.05, צופים רבים במופע ציינו כי זה היה מופע בלתי נשכח.

במכללת עמק יזרעאל ניגנה התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה את הסימפוניה התשיעית של בטהובן בשיתוף סולנים והמקהלה הפילהרמונית של פראג.(23.7.05 ) לפני קהל של 4000 איש במסגרת פסטיבל צלילים בעמק. "אני מאמין, כי גם בתקופה קשה ומורכבת זו - עלינו לעשות הכול כדי להבטיח את יכולת הקיום, את טעם הקיום ואת הערך המוסף של האזור שלנו, שהוא אזור צומח ומתחדש. מדינה נורמאלית, וחפֵצת חיים, צריכה לְהִיתָלוֹת בתרבות וברוח, ולשאוב מהם את כוחותיה." אמר בדברי ברכתו יו"ר המועצה עמק יזרעאל איתן ברושי.

התזמורת האנדלוסית הישראלית של אשדוד ,החוגגת 10 שנים להקמתה הופיעה בניצוחו של שמואל אלבז ב קרית מלאכי (22.8.05) ובאמפיתיאטרון של מעלות (25.8.05) בתוכנית מחווה לזמר - פייטן ג'ו עמר יליד מרוקו מהבולטים והחשובים של יוצרי המוסיקה המזרחית . הסולנים בשני הקונצרטים: אמיל זריהן, אפרים יוגודיוב ובנימין בוזגלו.

שמעון כצנלסון, יו"ר מועצת הפיס אומר כי: "פרויקט בימות פיס של מועצת הפיס לתרבות ולאמנות הפך כבר למסורת במסגרתה נחשפים מדי קיץ אלפי צופים למיטב הרפרטואר של היוצרים והמבצעים המובילים בישראל. בשלוש השנים הקודמות הדגש היה על הצגות תיאטרון, הקרנות סרטים על מסכי ענק וקונצרטים "תקציב מועצת הפיס לפרויקט בימות פיס השנה הוא כ- 1 מיליון ₪.

תחרות אנימציה

ניר מטרסו הוא הזוכה בפרס הראשון בתחרות מועצת הפיס לתרבות ולאמנות ליוצרים צעירים בתחום האנימציה עבור סרטו "טיפ טיפה", זהו סיפורו של נח המאמין שהעולם התת מיימי בו הוא חי קרב אל סופו במהירות.

מטרסו (33), אנימטור פעיל מ-1998. זכה בפרס אסיף "מבטים 2003" על סרטו "שיקספיר מעורב". בנוסף לאנימציה אמנותית ומסחרית משמש כמאייר ומעצב גרפי . סכום הפרס: 150.000 ₪

מקום השני זכו ענבל לייטנר ואורי נאור בסרט "פיית השיניים", (מענק בסך 70,000 ₪). נאור (27) ולייטנר (31) בוגרות מגמת אנימציה בבצלאל הפיקו סרט גמר וסרט אנימציה שהוצגו בפסטיבלים בצרפת, ברזיל, פורטוגל, איטליה לייפציג, וירושלים. אורי נאור הינה אנימטורית ומאיירת וענבל לייטנר היא אנימטורית קלאסית בסטודיו מסחרי. סרטון אנימציה נוסף שלה שודר בערוץ ARTE .
במקום השלישי זכו נטע (33) וגיא דיאמנט (34) על סרטם "JRA", (מענק בסך 20,000 ₪.) נטע (33) וגיא (34) סטודנטים ללימודי אמנות במכון אבני, עובדים כמאיירים למו"לות הכתובה ועוסקים בניהול קריאטיבי והפקת סרטוני אנימציה בחברות מסחריות. בשנים האחרונות מפתחים סדרת אנימציה למבוגרים לפסטיבלים בארץ ובחו"ל.
הזוכים במקום הראשון והשני יפיקו סרטי אנימציה באורך מלא.
ועדת השופטים כללה את אבי גנור – יו"ר, מאיר עוזיאל, רוני אורן ואתגר קרת
"זהו הפרויקט ראשון בתחום האנימציה בו השקיעה מועצת הפיס. מדובר בתחום שאינו זוכה לסיוע ועידוד מוסדי ולכן החלטנו להפנות אליו זרקור. מטרתה של תחרות זו לעודד ולחשוף יוצרים חדשים בתחום מרתק ויצירתי" מציין בסיפוק שמעון כצנלסון, יו"ר מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

מחול: פסטיבל כרמיאל

כרבע מליון איש השתתפו בפסטיבל כרמיאל למחול 2005 בקיץ האחרון
לצד ההרקדות ומופעי המחול והאירועים מהארץ ומהעולם התקיימו תחרויות מחול בסגנונות שונים על פי שירי משוררים ומלחינים ישראליים. בתחרות הכוריאוגרפיה ע"ש אייל בן יהושע, שהוקדשה השנה לשירי נעמי שמר זכה הכוריאוגרף בארי אבידן ביצירת המחול "תלבשי לבן" שנוצרה על פי השיר של נעמי שמר. בתחרות המחול העממי ע"ש אושרי חבר זכה הריקוד "מחול מדברי" שנוצר ע"י המרקיד חיים וקנין . לצד להקות מחול מהארץ ומהעולם השתתפו 53 מרקידים שהגיעו במיוחד מחו"ל כדי ללמוד ריקודים חדשים שיילמדו במהלך השנה הקרובה בהרקדות ברחבי העולם.
תמיכת מועצת הפיס: 100.000 ₪.

מחול: קורס קיץ במחול

עשרות רקדנים השתתפו השנה בקורסי הקיץ במחול בהנחיית סם וורסטיין, נעמי פרלוב , רמי לוי, טליה פז ואורן מנצורה.
"מטרת הקורס" מציין יאיר ורדי – ראש בית הספר למחול באקדמיה "להפגיש את הרקדנים הצעירים עם אנשי המקצוע הטובים ביותר ולחשוף אותם לחידושים העולמיים בתחום המחול". האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים מהוה מרכז ליצירתיות בתחומי האמנות. היא נוסדה בשנת 1947, מוכרת על ידי המועצה להשכלה גבוהה ומעניקה תארים אקדמיים בתחומי המוסיקה והמחול. בוגריה מטביעים חותם על העשייה האמנותית בארץ ובעולם כיוצרים ואמנים הפעילים בחיי המוסיקה ,המחול והחינוך. תמיכת מועצת הפיס : 20.000 ₪

מחול: הזמנה לחדר הפרטי

להקת המחול קומבינע מציגה את "חד(י)ר " – הצצה אל החדר הפרטי, אל המרחב המוגן של האינטימיות . הכוריאוגרף אמיר קולבן מוביל את ששת רקדניו : אולה אוסטרובסקי,אפרת הנדלר, מרב דגן ,מירים אנג'ל,נדר רוסנו וולדימיר זק במסע אינטימי אל החדרים הפרטיים שלהם שמהם הוסרו הקירות הפיסיים והמטפוריים והקהל נחשף אל הסיפוריים האינטימיים של היום- יום והמוזיאון הפרטי של הזיכרונות , המוסיקה האקלקטית בשילוב קטעי טקסט מפי הרקדנים, תלבושות המכסות לעיתים על בגדים תחתונים ,תאורה חושפנית של שי יהודאי וקטעי וידיאו אותם ערך קולבן , משמשים רקע לשעה ורבע של מפגש אינטימי ומפתיע בין הרקדנים והקהל היושב במרחק נגיעה מהם. תמיכת מועצת הפיס לתרבות : 5000 ₪.

תערוכה: זהב שחוט במוזיאון ארץ ישראל

"תכשיט ישראלי 3" היא השלישית בסדרת תערוכות המתקיימת אחת לשלוש שנים במוזיאון ארץ-ישראל, תל-אביב (21 ביוני עד 8 בנובמבר 05). 70 אמנים, תכשיטנים, ארכיטקטים ומעצבים התבקשו להתייחס בעבודותיהם למילים "זהב שחוט" כהגדרה פואטית לתכשיט ולקשר היישומי של אמנות- עיצוב- תעשייה. התערוכה מבקשת לתת ביטוי לשיתוף הפעולה ולמתח שבין הצורף- האמן לבין הגוף התעשייתי, אם זה בעבודות שמקורן בחשיבה אמנותית ופיתוחן בתעשייה, תוך שימוש בטכנולוגיות תעשייתיות או בעבודות השואבות השראתן מן התעשייה, אך מבוצעות בסטודיו של האמן. אוצרת התערוכה : דגנית שוקן. תמיכת מועצת הפיס : 30.000 ₪

מוסיקה: שלושה ימים של שכרון צלילים בצפת

השנה לראשונה, לאחר שנים רבות, חזר פסטיבל הכלייזמרים בצפת (23-25 באוגוסט) למתכונתו המקורית : מופעים המתבססים על נגינת כלייזמרים בלבד. על גבי שמונה במות פתוחות לקהל בסימטאות צפת העתיקה אירח הפסטיבל ה-18 את גדולי הכלייזמרים בארץ ובעולם : גיורא פיידמן, מירל רזניק, ישראל זוהר, הלמוט הייזל (גרמניה), מוסה ברלין, בוריס סיחון (קנדה), ברני מירנבך, ליאור קמינצקי וכן הרכבים כגון: נשות חווה, כלייזמר שפיל, סמפלי צפת, טריו הבעל שם טוב, קרליבך נון סטופ ועוד. שבוע לפני פתיחת הפסטיבל לקהל הרחב התקיים שבוע בינלאומי של כיתות אמן לקלרניט (15-23 באוגוסט 05) בניהולו של גיורא פיידמן. תמיכת מועצת הפיס: 100.000 ₪.

מוסיקה: דניאל בארנבוים ירושלים

דניאל בארנבוים והפסנתרן הצעיר לאנג לאנג פתחו את הפסטיבל הבינלאומי השמיני למוסיקה קאמרית בירושלים בנגינת הסונטה לפסנתר בארבע ידיים, והסונטה לשני פסנתרים ק.448 - שתיהן מאת מוצרט .בפסטיבל שנוסד לפני שמונה שנים ביוזמתה ובניהולה האמנותי של הפסנתרנית אלנה בשקירובה ישתתפו השנה כ- 60 מוסיקאים מהשורה הראשונה nישראל ומן העולם.
תוכנית הפסטיבל מבוססת על שני נושאים מרכזיים: היצירות הקאמריות הגדולות של שוברט, ו"בין המילים למוסיקה": השיר, המונולוג, האופרה והתיאטרון. מדי שנה מזמין הפסטיבל יצירה ישראלית חדשה. הפעם יהיה זה ביצוע בכורה עולמי ליצירה פרי עטה של המלחינה הישראלית המצליחה בטי אוליברו. יצירה מסקרנת נוספת היא אופרה במערכה אחת של המלחין כריסטיאן יוסט על פי מחזהו של וודי אלן "המוות דופק " .
את הפסטיבל תחתום, כמדי שנה, השמינייה האהובה לכלי קשת (במי במול מז'ור, אופ' 20) מאת מנדלסון. המרכז למוסיקה ירושלים, הפיק השנה את הפסטיבל וקיים במהלכו כיתות אמן פתוחות לקהל ומיני פסטיבל של סרטים בנושאי מוסיקה בשיתוף עם סינמטק ירושלים. תמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות : 80.000 ₪.

מוסיקה: בלוז ונשמה בגבעתיים

תיאטרון גבעתיים הפיק זו השנה השלישית, את פסטיבל ה"סאמר בלוז", סוף שבוע של בלוז ונשמה, הכולל הרכבים ישראלים המבצעים בלוז על כל גווניו : בלוז אקוסטי, בלוז חשמלי, בלוז עם נגיעות של רוק, פאנק, R&B, ג'אז ועוד.
תיאטרון גבעתיים קיבץ את מיטב אמני ישראלי לשרשרת מופעי בלוז או מופעי מחווה ואלתור בהשראת הבלוז . ביניהם דב המר ולהקתו, להקת סובו - הותיקה בלהקות הבלוז בארץ, מיקי שביב ומרגול בהפקה מיוחדת לרגל הפסטיבל, דני ליטני ודני רובס במופעם המשותף עם גוון בלוזי לרגל הפסטיבל, ריקי גל במופעה החדש "אמצע בלוז", דני שושן והמג'יק בלוז באנד בקאברים של בלוז ורוק, אלישבע בת- ישראל ושלומי גולדנברג במופע בלוז לילדים ולהקת two drops במופעה החדש "נגיעה" המשלבת בלוז עם סווינג וקאנטרי. תמיכת מועצת הפיס : 30.000 ₪

תרבות בצה"ל

יו"ר מפעל הפיס מר שמעון כצנלסון ומועצת הפיס לתרבות החליטו להיענות לבקשתו של קצין חינוך ונוער ראשי בצה"ל תא"ל אילן הררי לסייע לפרוייקט תרבות יום א' אשר נקלע לאחרונה למצוקה תקציבית.
ראשיתו של הפרוייקט בשנת 1987 ביוזמת קח"ר דאז תא"ל נחמיה דגן ובמימון אנדריאה וצ'רלס ברונפמן עם השנים הוא הפך לשם דבר בקרב חיילי צה"ל. מידי יום ראשון, בטרם יחזרו לשגרה הצבאית מגיעים אלפי חיילים קרביים ותומכי הלחימה למרכזי התרבות השונים ונחשפים למגוון מופעי תרבות: הצגות תיאטרון, קונצרטים של מוסיקה קלאסית, ביקור במוזיאונים, סרטי קולנוע איכותיים ועוד. המטרה הינה חשיפת חיילים, לעיתים קרובות לראשונה בחייהם, למפגש בלתי אמצעי עם חוויה תרבותית. תוך כדי כך נוצרת הזדמנות לחשיפה לערכים מגוונים, לדיאלוג ולהקניית ערכים, להגברת הרגישות למורכבות החברה ולא פחות חשוב, לבילוי, רגיעה והפגת מתחים. תמיכת מפעל הפיס בסכום של 800.000 ₪ תאפשר לקיים כ-30 מופעים עבור עשרות אלפי חיילים וחיילות במהלך שנת 2005.

תיאטרון: להקת שחקנים קבועה בתיאטרון הסימטה

לתיאטרון הסמטה בניהולה של ערית פרנק נבחרה להקת שחקנים קבועה המונה שבעה שחקנים: אלחי לויט, אורן יאדגר, מיכל כהן, שגית סול, סאמי קורן, דורי אנגל ומאיר אשרף.
הרפרטואר החדש לשנת 2005 נבחר ע"י ועדה אמנותית הכוללת את עירית פרנק, יובל זמיר ואבי גיבסון בר-אל. הצגת בכורה עולמית של מחזהו של חנוך לוין "השמשים" בבימויו של יובל זמיר פתחה את העונה . ההפקה השנייה "אסקוריאל", מחזה של המחזאי הפלמי מישל דה -גלגרוד בבימויו של אבי גיבסון בר-אל. "הקהל" מאת פדריקו גארסייה לורקה הוא המחזה השלישי שיועלה בבכורה ארצית גם הוא בבימויו של זמיר.
זהו ניסיון ראשון מסוגו בישראל של עבודת קבוצת פרינג' הפועלת במסגרת של תוכנית רפרטואר שנתית.כל הפקות הפרינג שהועלו עד היום בישראל היו מיזמים של קבוצות שהתגבשו סביב בימאי או מחזה - או לקראת הפסטיבל לתיאטרון אחר בעכו שהנו הזירה המרכזית לפעילות תיאטרון הפרינג בישראל. במהלך חודש ספטמבר מתקיים גם "שבוע תיאטרון מקורי".
השתתפות מועצת הפיס לתרבות בהפקת "השמשים" 10.000 ₪

תיאטרון: סדנאות הבמה

פרויקט סדנאות הבמה בניהולה של ריבי פלמסר-ירון הוקם על מנת לאפשר ליוצרים ישראלים להתמקצע לאחר סיום לימודיהם הפורמאליים בבתי הספר לאמנות בארץ.

מטרת סדנאות הבמה לספק סביבה תומכת ליוצרים מחוץ לממסד התיאטרוני - מרכז בו יש חופש להעז, ללמוד וליצור יצירות מקוריות; במהלך הקיץ האחרון השתתפו עשרות שחקנים ושחקניות מכל התיאטרונים בארץ בשורת סדנאות בהנחיית מורים מובילים למשחק,תנועה,פיתוח קול ושירה מחו"ל.

הסדנאות התקיימו במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב ובתיאטרון גבעתיים. תמיכת מועצת הפיס לתרבות : 10.000 ₪

תיאטרון:פסטיבל תיאטרון רחוב בבת- ים

פסטיבל בת- ים ה-9 לתיאטרון רחוב (23-25 באוגוסט 2005 בטיילת בת ים), הוא המסגרת היחידה המאפשרת התפתחות של תיאטרון רחוב אמנותי בישראל. לאחר ההצלחה הגדולה של הפסטיבל בשנה שעברה, רפרטואר השנה היה גדול ומגוון יותר והכיל הצגות רחוב מהארץ ומחו"ל (בריטניה, גרמניה ואפריקה ) ומסגרת מיוחדת של 9 הצגות תחרות וזאת כדי להרים את הרף האומנותי וליצר תיאטרון רחוב שלא נופל ברמתו האומנותית מכל סוג אחר של תיאטרון.

ההצגה הזוכה בתחרות בסך 10.000 ש"ח : "פרטי- זן " של קבוצת "אורתו-דה" פסל חי סוריאליסטי, פנטסטי מזמר אשר עוסק במיתוס הגבורה.רעיון: יפעת זנדני צפריר וינון צפריר ,בימוי וכתיבה: ינון צפריר ואבי גיבסון בראל ,עיצוב תאורה וניהול טכני: ירון הירש. אמנים מבצעים: ינון צפריר, אבי גיבסון בראל, הילה ספקטור, יניב מויאל, מוטי סבג, עמית משיח.עיצוב: מיקי בן כנען. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין, דניאל זפרני.

הפסטיבל קיבץ סביבו עשרות אלפי צופים נלהבים לאורך הטיילת המרהיבה 
והיו שותפים לצפייה של מגוון מופעי רחוב: ליצנות קלאסית , אקרובאטיקה, תהלוכות, פיסול חי , מופעי אש ופירוטכניקה לוליינות ומחול מודרני, מנהל אמנותי : משה מלכא, הפקה: ראש חוצות-ג'קי בכר הפקות בע"מ  , ניהול : עירית בת-ים. תמיכת מועצת הפיס לתרבות: 100.000 ₪.

המגזין

דעה אישית : לילותיו הבודדים של מבקר התיאטרון
מאת : מיכאל הנדלזלץ

אין רגעים מתוחים יותר בחייהם של אנשי הבמה מאשר אותן שעות ספורות שבין תום הצגת הבכורה, לפרסום הביקורת, למחרת בבוקר. אוטוביוגרפיות רבות מעולם התיאטרון על הבמה ומאחורי הקלעים, מייחדות מקום נכבד לתיאור הלילה שאחרי הצגת הבכורה. "חלום שהפך לסיוט", תיאר השחקן איאן מק'קאלן, ביומנו את השפעתו של המבקר על לילות השחקנים והבמאים בברודווי של שנות השישים והשבעים. "אולמות תיאטרון ריקים, מחזות זמר מיושנים, ה'רצים' לנצח או יורדים למחרת הבכורה כולם נשלטים על ידי קלייב ברנס, מבקר התיאטרון של 'הניו יורק טיימס'". ברנס האנגלי, שנודע בחריפות ניסוחיו, נהג לדווח לעיתונו מיד אחרי הבכורה, ולמחרת היו המשקיעים יכולים להחזיר את את הכרטיסים שרכשו (או לרכוש נוספים), בהתאם למצב רוחו של המבקר. כוחו נבע מן התנאים הייחודיים של התיאטרון המסחרי האמריקאי: השקעות גדולות במחזות זמר רבי משתתפים, הממומנות על הימור צופים עתידיים, הרוכשים מראש כרטיסים על סמך פרסום וציפיות.

אפרים קישון, שליחנו אז במחוזות ההצלחה הבינלאומית, סיפר באחד הפליטונים שלו שקובצו ב"חור במסך" על הצפייה הדרוכה של יוצרי הצגה בברודווי לגזר הדין הביקורתי. בימים שלפני ברנס הם היו מבלים את הלילה בשתייה ולפנות בוקר נוסעים לדפוס של "הניו יורק טיימס" כדי לחטוף את הגיליונות, שהיו עדיין לחים מצבע הדפוס.

בפיליטון של קישון שתיאר תקופה מאוחרת יותר הם כבר ציפו לטלפון מהמודיע מטעמם במערכת העיתון, שהיה מקריא להם את הפסקאות של ברנס בקצב היפלטותם ממכונת הדפוס. קישון מתאר כיצד תקווה קלושה בפסקה הראשונה מתחלפת ליאוש קודר והולך עם כל מלה נוספת של המבקר, והיוצרים, שהיו בראשית הביקורת מושאי הערצה, הופכים אט-אט למצורעים שכולם ממהרים להתרחק מהם. בסוף הביקורת הקטלנית נגמרת גם המסיבה שאחרי הבכורה. והבכורה היא גם ההצגה האחרונה.
עם המטען התרבותי הזה (בין היתר) התחלתי לפרסם ביקורות תיאטרון. הקבוצה החברתית שלי היו האנשים שאיתם למדתי תיאטרון. חלקם היו לשחקנים ובמאים. אני התחלתי לבקר. באותה תקופה גם בישראל היה קיים מוסד ה"אמש בתיאטרון", אבל קרה, שנפל בחלקי להביא חידוש לעולם התיאטרון הישראלי, גם הוא בעקבות אמריקה הגדולה: לא ביקורת הנדפסת בעיתון למחרת הבכורה, אלא ביקורת המשודרת ברדיו, בגלי צה"ל בחצות, עוד בליל הבכורה עצמו.

בבירות התיאטרון מקובל שהצגת הבכורה למבקרי התיאטרון מתחילה מוקדם מהרגיל, כדי שהם יספיקו גם לראות, גם לחשוב קצת, גם לכתוב וגם להעביר את חוות דעתם עד למועד "סגירת" העיתון, בחצות וקצת. בישראל, הצגות התיאטרון מתחילות תמיד בשמונה וחצי. ולאולפן השידור צריך להגיע בזמן, ולא משנה מתי ההצגה נגמרת. בראשית שנות השמונים, אחרי נסיעה מטורפת למדי על המדרכה ברציף הרברט סמואל, והכל כדי לעקוף את הפקק בין אולם הקאמרי ברחוב דיזנגוף לאולפני גל"צ ביפו, הבנתי שעברתי את הגיל שבו אני עוד נהנה מזה, והעברתי את התפקיד באנחת רווחה לד"ר שוש אביגל ז"ל.

אבל בואו לא נוריד את המסך לפני שההצגה מתחילה. בראשית שנות השבעים ראיתי את עצמי עדיין חבר במשפחת התיאטרון. אם ההצגה נגמרה מספיק מוקדם, וידעתי שיש מסיבה אחרי הבכורה, הייתי ממהר לאולפן, מקליט את הביקורת, וממהר עוד יותר לדירה שבה התקיימה המסיבה שאחרי הבכורה. חברים או לא חברים? וחוץ מזה, משהו לשתות ולדבר על ההצגה, ולהשמיע את דעתי, תהיה אשר תהיה. הרי האמת הכי חשובה, וכולנו רוצים לעשות תיאטרון טוב.

לקח לי כמה שנים להבין שיש פער בין הדרך שבה שאני רואה ושומע את עצמי, לבין הדרך שבה האחרים קולטים אותי. ועוד כמה שנים כדי לתפוס ששחקנים ובמאים אחרי בכורה נמצאים במצב פגיע וחשוף, כשכל אישיותם ולא רק מלאכתם במצב של גירוי קיצוני. אילו הייתי רגיש יותר לאחרים מאשר לעצמי, הייתי מבין טוב יותר את מה שקרה במסיבה אחת אחרי בכורה של חברים.

הקלטתי את הביקורת, ואפילו לא טרחתי לתת לעצמי דין וחשבון אם היתה חיובית או שלילית, החלפתי את הכובע המנטלי של המבקר בכובע המנטלי של חבר, ונסעתי למסיבה. שתיתי, אכלתי, ריכלתי, דיסקסתי את ההצגה שראינו. לקראת חצות ראיתי פתאום כיצד החברים מתרחקים ממני, ועוברים לחדר הסמוך. קרוב לחצות ראיתי אותם מתרכזים ליד מקלט הרדיו. לא הצטרפתי אליהם, כי חשבתי לעצמי שאני לא צריך לשמוע את עצמי, ועדיף לי לא לחדור לפרטיותם.

שתיתי עוד כוסית. ראיתי אותם חוזרים לחדר, אבל אף אחד מהם לא התקרב אלי. בהדרגה התחלתי להרגיש כמו מי שחולה במחלה מדבקת במיוחד. ניסיונותיי להמשיך שיחה שנקטעה התקבלו בחיוכים מאולצים וצוננים. הבנתי את הרמז והלכתי הביתה.

הם צדקו, כמובן. רק תמימות קיצונית של מבקר תיאטרון בראשית דרכו יכלה להביא אותי למסיבת בכורה של הצגה ועוד בזמן שבו משודרת הביקורת שלי על ההצגה. ומאז אני הולך להצגות, נוסע הביתה, כותב את הביקורת, שולח אותה לעיתון. אני יודע, כמו שידעתי אז, שלביקורת תיאטרון בארץ, גם זו המיידית, וגם זו הקטלנית, אין השפעה של ממש על גורלה של הצגה בקופה. אם אני מדבר על הצגות שביקרתי עם המבוקרים הרי זה רק במקרים בהם קיימים ערוצי הידברות פתוחים, או במקרים שבהם יוזמת הקשר באה מצידם.
מבקר תיאטרון יכול לאהוב הצגה או לא. רצוי מאוד שיאהב תיאטרון. אבל עדיף לו לדעת שזו אהבה חד-צדדית, ואל לו לצפות שמישהו יאמין לכנות רגשותיו. הלילות של מבקר התיאטרון אחרי הצגת הבכורה בודדים הם. וזו הבעיה שלו, ורק שלו.

* המחבר הוא מבקר תיאטרון של הארץ מאז 1975, מיסד ועורך מוסף "ספרים" (1993-2005) מסאי, סופר ומתרגם.

תחנת תרבות

5 שאלות ללאון בוטשטיין מנצח ראשי ומנהל מוסיקלי של התזמורת הסימפונית ירושלים

ש: כמי שמנהל את אחת התזמורות המובילות בארצות הברית –התזמורת הסימפונית האמריקאית, משמש כנשיא "בראד קולג' " באוניברסיטת ניו יורק ,ומייסד ומנהל אמנותי של פסטיבל המוסיקה במרכז פישר לאמנויות בניו יורק , מה הביא אותך לפני שנתיים לישראל?
ת : השורשים שלי מבית יהודי בפולין .אבי למד בגימנסיה בלודז' , דודי היה חבר של ז'בוטנסקי בתנועת בית"ר. אני מתגורר בניו יורק אך מגיע לכאן 12 פעמים בשנה כדי לתרום לתרבות הישראלית מבלי לקבל שכר.

ש: כמי שפועל בשתי זירות תרבותיות במקביל : הישראלית והאמריקאית - יש לך בודאי את היכולת להשקיף על הדברים ממרחק. האם תוכל להצביע על כמה מן התופעות החיוביות והשליליות שאתה מבחין בזירת התרבות הישראלית?
ת: ראשית , אני מוצא כאן המון חוצפה...זו אינה מדינה של ביישנים. יש כאן המון מלחינים ויוצרים מוכשרים. אני לא מוצא את הקשר בין "ישראליות " ו"יהדות" בתרבות- דבר מתבקש לדעתי מאחר ויש כאן פוטנציאל לנקודות מפגש מרתקות בין מזרח למערב ויצירת פסיפס תרבותי מרתק - שיגשר בין אירופה ושאר העולם, אך לצערי לא ניתן הזמן הדרוש ושיקול הדעת לתכנון חזון תרבותי לטווח הרחוק –הכל חפוז ,מיידי ,ישיר וציני.

כשאתה יושב בפגישת עבודה- כל רגע נשלף הטלפון הסלולרי כמו אקדח טעון – אם אתה לא מקבל לפחות 3 צלצולים במהלך פגישה –סימן שאינך חשוב...
כאן מבזבזים המון אנרגיה,משאבים ופוטנציאל תרבותי יקר בגלל שנים רבות שבהם התפיסה ביטחונית עמדה בראש סדר העדיפויות הלאומי. יש תחושה שלהיות פסימי זה הדבר הנכון...

ש: לקראת פתיחת סידרת "תגליות" בתזמורת ירושלים וסיבוב הקונצרטים המתוכן לתזמורת ב- 20 ערים בארצות הברית בפברואר 2006 , מה החלום/החזון להמשך הפעילות שלך בירושלים?
ת: ליצור כאן מוסיקה ליטורגית הקשורה לירושלים,ליצור מוסיקה חדישה בין- דתית,מעניין אותי לקדם מחקרים בנושא ( אולי בשיתוף המרכז למוסיקה באוניברסיטה העברית) מעניין אותי לפתח סדנא למנצחים צעירים, לעבוד עם סטודנטים יהודים וערבים בשיתוף האקדמיה למוסיקה בירושלים,להופיע עם יצירות חדשניות באולמות קטנים לפני קהל מצומצם ולקיים איתו דיונים לאחר ההופעות . להפיק תוכניות מוסיקליות מיוחדות לתיירים שיוכלו לשמוע רק כאן בירושלים ולא בשום מקום אחר בעולם.

ש: האם אתה מתייחס לקהל היעד שלך בעת תכנון רפרטואר או שאתה הולך רק עם נטיות ליבך ?
ת: אני חושב על הקהל , תמיד יש קהל למוסיקה איכותית, אך כדי לספק מוסיקה איכותית יש לטפח אמנים איכותיים (נגנים,מנצחים) .בתכנון רפרטואר יש לחשוב על רף איכותי גבוה ולא רק על כסף ורווח. תרבות איכותית אינה מגיעה רק לקהל מצומצם שיכול להרשות זאת לעצמו אלא לחברה כולה- וחובת מוסדות התרבות לספק אותה.

ש: לסיכום- יש לך עצה טובה שאתה יכול להציע לנו.
ת: הנשק החזק ביותר לחיסול הפנאטיות והגזענות היא התרבות.

כרטיס ביקור: תמר קלינברגר – זמרת סופראן

תמר היא בוגרת האקדמיה למוסיקה בתל-אביב וביה"ס גילדהול למוסיקה ולדרמה שבלונדון. לאחרונה ייצגה את ישראל באופרה סטודיו של האופרה הלאומית של ליון, צרפת, שם הופיעה על בימת האופרה תחת שרביטו של פיליפ פיקט. תמר עבדה עם מנצחים כגון ליאונרד סלאטקין, ניקולס קרמר וחואן פבלו איזקיירדו וכן עם תזמורת הקונצרטים של ה- BBC. תמר זכתה בפרסים חשובים,נטלה חלק בכיתות אמן בארץ ובחו"ל ומופיעה בפסטיבלים ורסיטלים רבים.
דיסק הבכורה של תמר קלינברגר, יצא לאור לאחרונה. בדיסק Una Noche al Lunar מבצעת תמר, בליווי אנסמבל הסולנים הישראלי, שירי לאדינו באווירה אחרת. עיבודים קלאסיים להרכב כלי מיתר, בשילוב קולה של תמר יספקו לכם חוויה מעולם אחר, לאדינו כמו שמעולם עוד לא שמעתם. תמר מזמינה אתכם לגלוש באתר שלה: http://www.tamar-k.com , שם תוכלו לשמוע קטעים מהדיסק ולקרוא עוד על הפרויקט.

כרטיס ביקור: אבא ריצ'מן- צלם

צלם, מרצה לצילום ומיחשוב גרפי, מעצב גרפי נולד בלונדון מתגורר באפרת אב לששה ילדים וסב לשמונה נכדים –הציג בין היתר בתערוכות רבות בארץ (מוזיאון ישראל) ובחו"ל ופרסם עבודות במגזינים יוקרתיים לצילום בחו"ל. תעורוכת צילומים שלו מוצגת בגלריית החלונות בקניון עזריאלי תל אביב. 

"אין דבר חדש שאינו קיים בעולמנו הוויזואלי , אני לא מחפש שקיעות מדהימות אנשים מרתקים,בעלי חיים או חפצים מיוחדים "אומר ריצ'מן "אני מוצא את עצמי שוב ושוב מתבונן בחפצי יום-יום ,חפצים המושלכים אל הרחוב או פשוט נמצאים שם-אני ניגש אליהם ולוכד אותם בעדשת המצלמה שלי .אני מוצא יופי בצורות ובצבעים - לעיתים אני שמח שהנצחתי חפצים מסוימים ולעיתים מצטער. ואז אני יוצא למסע חיפושים אחרי החפץ הבא שלוכד את עיני ונקלט בעדשת המצלמה שלי ".

אתר של אבא ריצ'מן: www.abbarichman.com.

מנהרת הזמן : 1934 - אלזה לסקר־שילר בירושלים
מאת: איטה שדלצקי *

באביב 1934, כאשר ביקרה לראשונה בארץ, הכירה אלזה לסקר־שילר (1869-1945) את לאופולד וגרטה קרקואר. בספרה ארץ העברים (1937), היא מתארת באופן פיוטי מסע זה, היא מכנה אותם "ידידי החדשים, אדריכל וה־Gewerett המציירת שלו". הם מוזכרים בספר זה פעמים מספר כאנשים שפתחו את לבם ואת ביתם בשכונת רחביה בירושלים לפני המשוררת האורחת ונסעו אִתה למקומות שונים בארץ. בקטע אחד משווה אלזה לסקר־שילר בין "האדריכל־האמן" בונה הבתים לבין המשוררת חסרת הבית: בכיכר כרם־אל־רוהבּאן שברחביה אני אוהבת במיוחד לטייל  על גבי שולחנו של אדריכל, דרך הרחובות הקטנטנים בעיר המיניאטורית שלו. בכל פעם אני מתאהבת בדגם אחר של  החווילות המקסימות, מאלה העומדות בקצה שולחן עבודתו. באחדים מבתי הבובות הללו יכולתי להרגיש ממש בבית. ביתו של אדם היה צריך להיות העור החיצוני ביותר שבו הוא מגיע לידי התגשמות. זהו העיקרון המניע את האדריכל הרציני כאשר הוא בונה באחריות רבה את מגוריו של מי שהזמין אצלו בית. מניסיוני אני יכולה לומר: מאז בית הולדתי שום בית לא הלם אותי באמת. היו חדרים שהתעליתי עליהם – והיו אחרים שבהם זעקתי עד לב השמים! גופי ונפשי לא מצאו מנוח מאז שנשארתי ללא בית הורי וגרתי בשכירות בבנייני אבן זרים. לכן לבסוף העדפתי לעבור לגור בחופש (הכוונה :ברחוב ) שהוא לכל הפחות מרוהט תמיד בטעם. אך לא כל אדם יכול להחזיק מעמד בלי מעיל. בכך יתרונה של המשוררת. זה מכיוון שאני שד משחת.

בציוריו של לאופולד קרקואר מתגלה המשורר שבו, במובן העמוק של דברי אלזה לסקר־שילר: הנופים, העצים והדמויות הם חסרי בית, חשופים כמו נפש המשוררת, כפי שתיארה אותה לאה גולדברג ברגישות מופלאה בהספד שלה על אלזה לסקר־שילר: הייתה מהלכת בעיר ירושלים, הייתה יושבת אל השולחן הקטן של בית הקפה, פעם ראיתיה גם על מדרגותיו של איזה בית – בינה לבין כל הדברים מרחק גדול עד מאד. הייתה מהלכת בעיר ירושלים – כנשמתה של השירה ההולכת ברחוב: ערטילאית. נשמת-השירה, שהתפשטה את כל בגדיה, שוויתרה על כל המסכות החיצוניות. נשמתה של השירה איננה יפה. נשמתה של השירה מיוסרת ומעונה, נשמתה של השירה ענייה היא ומנודה, זקנה, עתיקה, רעבה, אך אפילו במשחקה, בדימדומה, בטירופה, בהזיותיה וחלומותיה – היא אמת.

כמה ימים אחרי מותה של אלזה לאסקר־שילר ב-22 בינואר 1945 התפרסם בעיתון Palestine Post ציור מאת גרטה קרקואר־וולף שצויר ב־19 בינואר ומראה את המשוררת על ערש־דווי (Else Lasker-Schüler on her Death-Bed). גרטה קרקואר גם עשתה מסֵכת מוות של ידידתה ולאופולד קרקואר פיסל את המצבה על קברה בהר הזיתים בירושלים. ומי יודע: שמא המסכה בצורת כנף המופיע בציוריו של קרקואר החל בשנת 1946 היא מעין הספד מצויר לזכר הידידה שפניה הנפרדות מן העולם הזה הונצחו במסכת מוות בידי רעייתו?

*מחברת המאמר עוסקת בהוראה ומחקר ומשמשת כעורכת - שותפה של מהדורה ביקורתית של כל כתביה ומכתביה של א.ל.שילר (בהוצאת זורקאמפ –גרמניה) ** המאמר במלואו פורסם בקטלוג התערוכה " אשרי עניי הרוח" בהוצאת מוזיאון הכט, אוניברסיטת חיפה בתמיכת מועצת הפיס לתרבות ומתפרסם כאן באדיבות המוזיאון.

חדשות מכאן : עסקי תרבות

בנק הפועלים: ספרים זה כל הסיפור

בנק הפועלים השקיע השנה כ-10 מיליון שקל במבצע "תקרא תצליח". לעידוד הקריאה בארץ . מרכיב מרכזי בפרויקט הוא רכישה של רבבות ספרים ע"י הבנק וכן איסוף ספרים בסניפי הבנק, לצורך חלוקתם בספריות בתי הספר ברחבי הארץ. הספרים נבחרו בהתאם לקריטריונים שנקבעו ע"י משרד החינוך .כמו כן נערכו מפגשים של תלמידים עם סופרי ילדים ידועים, וחידון קריאה ארצי נושא פרסים.
הפרויקט כלל מסע הסברה ציבורי בשיתוף חברת הטלביזיה "רשת", ערוץ הילדים ואמצעי תקשורת אחרים גולת הכותרת של הפרויקט כללה תרומה בסך מיליון שקל להפקת התערוכה "יופי של ספר" באגף הנוער של מוזיאון ישראל שנושאה יופיו של הספר ומקומו בתרבות ובאמנות. לציון חגיגות 40 שנה למוזיאון. זו התרומה הגדולה ביותר שנתקבלה בארץ למימון תערוכה מגוף מסחרי. "בנק הפועלים, הגדול והמוביל במדינה, מחויב לתרום לקהילה ולחברה הישראלית, שבתוכה הוא פועל" מציין יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים שלמה נחמה.

מלונות ישרוטל במחול משותף עם להקת בת שבע

במלונות ישרוטל מבינים שכדי להעניק לאורחים הנאה מושלמת, חייבים להוסיף אירועים עם ערך מוסף . כך נולד הרעיון לקיים סדרת אירועי תרבות במלונות הרשת באילת.
חברה ישרוטל התקשרה עם גופי תרבות מובילים בישראל: להקת המחול בת-שבע, התזמורת הקאמרית הישראלית, התיאטרון הקאמרי ועמותת ארתור רובינשטיין הבינלאומית למוסיקה והפיקה בשיתוף איתם אירועים שנתיים קבועים ברשת המלונות באילת.
תחת הכותרת "פאזה מורגנה" שנערכו ב- 3 השנים האחרונות,. על במת הענק בפארק תמנע, על רקע עמודי שלמה מציגה להקת בת שבע בחודש ספטמבר 05 מופע בכורה עולמי של יצירתו החדשה של אוהד נהרין, "טלופאזה", אותה הוא יצר במיוחד לאירוע זה –בנוסף מארח "פאזה מורגנה" את המופע התחברות של שלמה ארצי ושלום חנוך.
פרויקט זה הוכיח את עצמו כמקדם תיירות מוצלח למלונות ישרוטל ולעיר אילת ונותן הזדמנות לגופי תרבות ויוצרים להיחשף בפני קהלים חדשים הרחק מאולמות הבית בתל אביב.

צלילי קיץ על גג עזריאלי

במהלך הקיץ נגני התזמורת הקאמרית הישראלית הסירו את עניבותיהם וטיפסו אל האמפיתיאטרון הפתוח של מגדלי עזריאלי לביצוע סידרה של מוזיקת עולם חגיגית תחת כיפת השמיים . הסדרה , פרי שיתוף פעולה של התזמורת עם "מרכז עזריאלי" ששם לעצמו למטרה לקדם את התרבות ואיכות החיים באיזור ת"א. המקום מציע נוף אורבני ותחושה של מרחבים בלב הכרך הסואן.
נגני התזמורת הקאמרית מתמחים בגמישות רפרטוארית במגוון סגנונות החל במוזיקה קלאסית, רומנטית ומוזיקת בארוק , עד לג'אז וכמובן מוזיקה קלה ומוזיקת עולם. בקומה השלישית נפתחה גלריית החלונות המשמשת לתערוכות צילום מתחלפות.
קבוצת עזריאלי מונה 7 קניונים: עזריאלי, ירושלים, אילון, הנגב, מרגלית הוד השרון, חולון ואאוט לט הרצליה. בכל הקניונים מתקיימות באופן רציף פעילויות לילדים ולמבוגרים ללא תשלום או בתשלום סימלי. קניון הנגב הקים ספרייה בשיתוף עם עיריית באר שבע.

קשרי תרבות

אדריכלות

נילי פורטוגלי : דיאלוג בין בניין חדש לסביבה היסטורית קיימת

אדריכלות כפי שאני רואה אותה קיימת בראש ובראשונה על מנת ליצור סביבה אנושית לבני אדם.האתגר האמיתי שאני רואה בו את עשיתי כאדריכלית הוא מציאת הדרך המשלבת בין תפיסות חדשניות ומיצוי הפוטנציאל הקיים בעידן טכנולוגי מודרני לבין הרצון ליצירת סביבה ידידותית המהווה ראי לאותן איכותיות אנושיות וערכים אוניברסאליים הקשורים בנו כבני אדם, שהם מעבר לזמן. ערכים שלטעמי נשכחו ב- 60 שנה האחרונות.
שימוש בטכנולוגיה מודרנית לא נתפס על ידי כמטרה אלא כאמצעי ליצירת סביבת ברת-קיימא במובן הרחב של המילה. דהיינו, סביבה אורגנית הנכונה למשאבים הפיסיים הקיימים בשטח ולמשאבים האנושיים של המשתמשים.קרא את המאמר המלא ומאמרים נוספים של נילי פורטוגלי.
נילי פורטוגלי, אדריכלית ומרצה במחלקה לאדריכלות בבצלאל, האקדמיה לאומנות ועיצוב ירושלים. ספרה:Holistic-Phenomenological Approach to Architecture The Act of Creation and the Spirit of A Place רואה אור בתמיכת מועצת הפיס לתרבות בסך 50.000 ₪.

צילום

גיא עולמי: הלינקים הכי חמים של עולם הצילום הישראלי

" האיש והתוכנייה" כפי שמגדיר את עצמו- גיא הוא צלם, אוצר תערוכות צילום, חושף,משווק ומקדם צלמים צעירים. התחיל עם תערוכת " העיר הלבנה שלי " בגלריית החלונות בקומה השלישית של מגדלי עזריאלי ומאז מוצגת כל חודש תערוכה חדשה .הוא גם מרכז רשימת תפוצה מקוונת של 600 צלמים ישראלים. בתוכניית הצלמים הלינקים הכי חמים ,הפתיחות הכי קרובות האירועים והעידכונים.

תערוכה

אילנה גרף: בין הווירטואלי לריאלי

חשיבותו של התחום הווירטואלי של האינטרנט הולכת ועולה במרקם החברתי בעולם כולו ובישראל בפרט, כאשר יחסי הגומלין בין החדש והישן מתגבשים ונוצרים לנגד עיננו. תערוכת " קצב אירוני" של פורום " עולם האמנות" בפורטל Ynet מהווה נידבך ביחסי גומלין מתהווים אלו, בין הווירטואלי לריאלי.מהפכת האינטרנט הופכת את האמנות הויזואלית לזמינה לקהלים רחבים ומגוונים בלי קשר למיקומם הגיאוגרפי.עם זאת, אין תחליף לראייה הבלתי אמצעית של התמונות והיצירות מעבר להצגתן על מסכי המחשב. תערוכה זו, מהווה תרומה ליחסים החדשים הנרקמים בין האינטרנט לבין תערוכות אמנות מסורתיות.
מאמרים נוספים על אמנות אפשר לקרוא בגלריה של אילנה.
 

תרבות עולמית

מוזיאון חדש לתרבויות העולם בשבדיה

המוזיאון החדש לתרבות עולמית בעיר גוטנברג בשבדיה הינו חלק ממדינות תרבותית של הממשלה המבקשת ליצור דיאלוג ציבורי מתמשך סביב נושאים הומאניים באמצעות הכרה בתרבויות שונות בעידן הגלובלי.
קרא את הסיפור המלא באנגלית.

ליוורפול מתכוננת ל- 2008

העיר ליוורפול באנגליה מצאה דרך מקורית להכריז על בחירתה להיות בירת התרבות של אירופה בשנת 2008. ביום 20 באוגוסט 2005 קיימו מנהלי בירת התרבות 2008 ופרנסי העיר הפנינג ענק בהשתתפות מאות להקות ,מיצגים ואמנים אשר מתוכננים להשתתף ב"דבר האמיתי " במהלך שנת 2008 - ומדוע דווקא 20 באוגוסט ? התאריך זהה לשנת 2008.

גלגולי הספר: שבעה עמודי חוכמה של ד.ה. לורנס

בשנת 1919 בזמן שהחליף רכבות בתחנת רדינג גילה הסופר הבריטי ד.ה. לורנס כי המזוודה שלו ובתוכה כתב היד הכמעט גמור של יצירתו " שבעה עמודי חוכמה " נגנבה.... בשנת 2004 הוצג הספר לראשונה ביריד ספרים קרא את הסיפור המלא באנגלית.

 

על המפה : תרבות ישראלית בעולם

ספטמבר 2005

דובי לנץ בפורום של פסטיבלי מוסיקת עולם של האיחוד האירופי בספרד • ההצגה "שעונים" בלונדון ודאבלין • המוסיקולוגית טובה בן-צבי הופעות והרצאות בוורשה • צמד הפסנתרנים גיל גרבורג וסיון סילבר בוושינגטו ארצות הברית • שרית חדד בפילדלפיה • הסופרת צרויה שליו בברלין מינכן והמבורג • שרונה שפירא בפסטיבל תיאטרוני בובות אסיטאז' בקנדה וארצות הברית • ביתן ישראלי ביריד הספרים הבינלאומי בביג'ין סין • סרטים ישראלים בפסטיבל קולנוע בינלאומי בסנטו-דומינגו • תיאטרון La Tempete בפריס מעלה את "קברט חנוך לוין " ו "רצח " • תיאטרון היידישפיל בפסטיבל לתרבות יידיש באוקראינה ובקהילות יהודיות בפרנקפורט ,קלן,ברלין,דיסלדורף מינכן ווינה עם ההצגות "צחוק יפה לבריאות" "אהבה אחרונה" ו"האחיות פארי" • מוטי סנדק מרצה באוניברסיטת הרוורד בבוסטון וכן בניו יורק ולוס אנג'לס על אתר התיאטרון היהודי העולמי ותרבות יהודית באינטרנט.

אוקטובר 2005

תיאטרון גשר מציג את "שושה" בוורשה וגדאנסק • האופרה הישראלית החדשה בלוס אנג'לס ארצות הברית • דוד גרוסמן,נאוה סמל ופרופ' זוהר שביט ביריד הספרים של פרנפורט • תערוכת האמנית דורית יעקובי במוזיאון לאמנות עכשווית בסנטיאגו צ'ילה • נועה דר ,עמנואל גת ורננה רז בפסטיבל המחול של הולנד.

נובמבר 2005

התיאטרון הקאמרי מציג את "יעקובי ולידנטל בלודז' פולין • האופרה "צחוקו של עכברוש" על פי ספרה של נאוה סמל בהפקה משותפת של התיאטרון הקאמרי והתזמורת הקאמרית מופיעה בוורשה • צמד הפסנתרנים גיל גרבורג וסיון סילבר במונטבידיאו-אורגווי • תיאטרון הקרון בדנמרק וגרמניה.

* מרבית המופעים בתמיכת קשתו"ם - משרד החוץ.

על השולחן

פוקוס: איגוד המוזיאונים ואיקו"ם ישראל

איגוד המוזיאונים ואיקו"ם ישראל הוא עמותה רשומה שמטרותיה העיקריות הן:

• שיתוף פעולה בין המוזיאונים בארץ והעובדים בהם.
• התארגנות ופעילות של חטיבות מקצועיות לפי נושאים מוזיאליים שנקבעו והוגדרו על ידי ארגון איקו"ם הבינלאומי (International Committees) שבפריז. החטיבות עצמאיות, פועלות לפי עקרונות איקו"ם ומקיימות קשר הדוק עם האיגוד.
• קידום מקצועי של סגל המוזיאונים על ידי קיום כינוסים מקצועיים, חלוקת מלגות, פרסום מידע ומאמרים בנושאים מוזיאליים וכיו"ב.
• להפיץ בציבור ולהחדיר לתודעתו את ייעוד המוזיאונים ואת תפקידם.
• לפתח קשרים מקצועיים עם מוסדות חינוך ותרבות בארץ ועם מוסדות דומים בחו"ל.
• לנסות לכלול במסגרת האיגוד את כל המוזיאונים בארץ, ובמידת האפשר לייצג אותם כלפי הממשלה, מועצת המוזיאונים ומוסדות ציבוריים.

האיגוד פועל בזיקה לעקרונות איקו"ם (ICOM: International Council Of Museums), המועצה הבינלאומית למוזיאונים, והוא האיגוד הלאומי (National Committee) המוכר והייצוגי של ישראל באיקו"ם, המסונפת לאונסק"ו.

פעילותו של האיגוד מתבצעת במספר מישורים:

במישור המקצועי: אתר האינטרנט מהווה במה לכ- 1200 חברי האיגוד עובדי המוזיאונים). האיגוד מקיים כנסים, ימי עיון וסיורים לימודיים מקצועיים ומעודד גיבוש פורומים מקצועיים מקומיים, בדומה לאיקו"ם הבינלאומי.

במישור הציבורי: אתר האינטרנט מאפשר לציבור הרחב גישה למידע מוזיאלי עכשווי ועדכני וכן הצצה אל מאחורי הקלעים של העשייה המוזיאלית בישראל.והגברת המודעות של הציבור לתפקידם החינוכי והתרבותי ההולך וגדל של המוזיאונים בחברה המערבית בשימור המורשת והצגתה. כמו פתיחת המוזיאונים לקהל הרחב בכל שנה בל"ג בעומר וקיום פעילות מיוחדת ביום זה לרגל יום המוזיאונים הבינלאומי.

במישור הבינלאומי: ישראל היא המדינה עם מספר המוזיאונים הגדול בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה. האיגוד מייצג את ישראל בתחום העשייה המוזיאלית ותורם ליצירת קשרים בינלאומיים בין אנשי המקצוע בישראל לעמיתיהם בעולם.

יו"ר האיגוד: יצחק ברנר
טלפון: 9565977 - 03
אתר: www.icom.org.il

שחור על גבי לבן – סקירת ספרים חדשים

•  תל אביב העיר האמיתית :מיתוגרפיה היסטורית 
  מאת מעוז עזריהו הוצאת מכון בן- גוריון הפצה מוסד ביאליק
  תל-אביב היא לא רק עיר, אלא גם פרק בהיסטוריה הציונית ומושג מפתח של התרבות הישראלית. בכל שלב של קיומה הייתה יותר מאשר מקום בו אנשים 'רק' חיים ועובדים. היא הייתה – ועודנה – טיעון אידיאולוגי ואמירה תרבותית. ספר זה מציע נקודת מבט חדשה על תל-אביב הספר דן בשלושה שלבים היסטוריים עוקבים בהתפתחותה של תל-אביב המיתית: ביסוסה של העיר העברית הראשונה, המצאתה מחדש של תל-אביב כעיר ללא הפסקה ומיתוגה כעיר לבנה.
   
• מנדלי לפניו ואחריו
   מאת גרשון שקד הוצאת מאגנס
  מגמתו של הספר להחזיר אל מחזור הקריאה והחיים סופרים קלסיים כמנדלי, עגנון, ברנר וביאליק. כיום אפילו חיי המדף של ספרות שרק אתמול נולדה קצרים מאוד, קל וחומר ספרות קלסית שנעלמת מעיניהם ומאוזניהם של מרבית הקוראים.הסופרים המרכזיים אשר להם הוקדשו המחקרים בספר הם נכסי צאן ברזל של הקנון העברי, ואילו האחרים (האפרתי וברודס) הנידונים כאן הם אבני הדרך שבלעדיהם לא הייתה הספרות העברית מגיעה לתחנות החשובות שאליהן הגיעה.
   
• קניין רוחני בעידן המידע 
  מאת ניבה אלקין-קורן.
  הוצאת האוניברסיטה המשודרת , משרד הביטחון
  "קניין רוחני" הוא ענף משפטי המסדיר את הזכויות בנכסים לא מוחשיים. הכוונה ל"מוצרי מידע" במובן הרחב , כגון המצאות, יצירות מוסיקליות, מחזות וסיפורים, תרופות, סמלים, עיצוב ייחודי של תיק או תכשיט, ויישומי אינטרנט. דיני הקניין הרוחני, שהיו בעבר נחלתה של קבוצת מומחים מצומצמת יחסית, הפכו בעשור האחרון לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של הציבור הרחב. המחשב והרשתות הדיגיטאליות עוררו את שאלת חוקיות ההעתקה וההפצה של מוסיקה, סרטים ותוכנות, וגלגלו אותה לפתחם של גולשי האינטרנט ומשתמשי קצה. הגלובליזציה הפכה את השאלות המשפטיות ביחס לקניין רוחני לסוגיות בעלות אופי מסחרי מובהק המוסדרות בהסכמי הסחר העולמי.בין פרקי הספר: זכויותיו הכלכליות של היוצר,טענות הגנה והשימוש בהן, אחריות עקיפה להפרת זכויות יוצרים ועוד.
   
• תו + כתב עת למוסיקה, אמנויות, חברה : גיליון מס 5 רוח ורווח 
  עורכת :בת שבע שפירא
  כתב-העת דן בהקשריהן התרבותיים-חברתיים-ביקורתיים של המוסיקה ואמנויות אחרות בישראל, במעמדן ובתפקידן החברתי, ומציע בימה למגוון רחב ככל האפשר של דעות, גישות, ביקורת, ונגישוּת לכותבים, אמנים וחוקרים בתחומי האמנות והחברה, ולקהל קוראים-חושבים, המתעניין ומבקש להביע את דעתו בנושאים אלה.בגיליון זה :על זכויות יוצרים, על מוסיקה ופוליטיקה,הערות על המצב מנקודת ראות של מוסיקאי ועוד.
   
• היושבים בחושך: עולמו הדרמטי של חנוך לוין: סובייקט, מחבר, צופים
  מאת זהבה כספי. הוצאת כתר ואוניברסיטת בן גוריון בנגב
  היושבים בחושך הוא ספר ראשון מסוגו בארון ספרי המחקר על המחזאות הישראלית. הוא מציע מבט רחב, בהיר, רגיש ומעמיק על מפעלו הדרמטי של החשוב במחזאי ישראל.
  המחברת בוחנת את כל סוגי כתיבתו הדרמטית של חנוך לוין ועומדת על מקומם ומעמדם במכלול כתיבתו. במוקד הספר מחקר המחזה הכתוב של חנוך לוין, ואולם כספי מתייחסת למחזות גם כאל הצגות בכוח ו/או בפועל. היושבים בחושך הוא חיבור פוקח-עיניים ומרתק.
  זהו ספר ראשון בסדרה מסה קריטית בעריכת יגאל שוורץ במסגרתה יופיעו מחקרים חדשניים ופורצי-דרך, אשר עתידים למלא תפקיד חשוב בשיח המחקרי והתרבותי בחברה הישראלית
   
• ספר המאיירים הגדול: מבט אישי לעולמם של טובי המאיירים בישראל
  עורכת : נורית שילה-כהן הוצאת מוזיאון ישראל ירושלים ועם-עובד
  הספר מכיל 360 עמודי צבע והוא כולל מבוא המתאר את 50 השנים הראשונות של איור ספרי הילדים בארץ וכן 35 פרקים על טובי המאיירים בארץ שזכו בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן-יצחק מאז היווסדו בשנת 1978."ספר המאיירים הגדול" פותח צוהר אל עולמם של המאיירים שזכו בפרס וסוקר חמישים שנות יצירה .
   
• עתון 77 ירחון לספרות ולתרבות - גיליון 294 :קפקא
  עורך : יעקב בסר
  עתון 77 הוא הירחון היחידי לספרות תרבות וחברה במדינת ישראל שמופיע ברציפות מ-1977. למעלה מ-25 שנה של מחויבות לעשייה ספרותית ותרבותית. שורה ארוכה של יוצרים בתחום הספרות העברית עשו את צעדיהם הראשונים מעל דפיו של העתון ועדיין הוא מהווה במה מבוקשת ליוצרים צעירים כוותיקים.במרכז הגיליון הנוכחי המחזה "מלכודת" של המחזאי הפולני תדאוש רוז'ביץ' על חיי פרנץ קפקא במלאת 80 שנה למותו.
  
  סוף דבר
  "המנהיג האמיתי של אניית הפוליטיקה הוא הרוח , בלעדיו כל מפרשיה של ההיסטוריה אינם אלא סמרטוטים מתים"
  חיים נחמן ביאליק (1873-1934).
  

בגיליון הבא: נובמבר 2005

• עוד חדשות ממועצת הפיס.
• עסקי תרבות: קרנות, פרסים, מינויים חדשים.
• המגזין: חדשות תרבות מן הארץ והעולם.
• על השולחן : ספרים חדשים,כתבי- עת,אתרי אינטרנט מומלצים.

© כל הזכויות שמורות 2005 "תרבות עכשיו " | לחץ כאן להסרה מרשימת התפוצה